לשון הרע והוצאת דיבה

 
בשם חופש הביטוי והדמוקרטיה, רבים מאיתנו מרגישים שהם יכולים לבטא את כל אשר על ליבם, בכל דרך שהם מוצאים לנכון. עם זאת, לעתים התבטאויות מסוימות עלולות לפגוע באחרים, ולא רק בפן הנפשי-רגשי, אלא גם להביא לפגיעה בהכנסותיהם או לפגוע בשמם עד כדי כך שינודו ממצבים חברתיים כאלה ואחרים.

לשם כך חוקק איסור לשון הרע, על מנת למנוע פגיעה בשמו ובכבודו של אדם. עם זאת חשוב לדעת שקיימים סייגים בחוק זה, כגון הגנה של תום לב ואמת בפרסום. לכן כדי לקבוע את סיכויה של תביעת לשון הרע צריך לבדוק מי פרסם דברים רעים עליכם, מתי תפיסת הציבור לגבי אותם דברים, ומהו הקונטקסט שבו הם נאמרו.

חשוב להבין כי גם התבטאות זהה, שנאמרה על ידי אנשים שונים בנסיבות שונים, יכול להיחשב כלשון הרע ובמקרה אחר לא תהיה זו לשון הרע. אופן הצגת הדברים, ואם ההתבטאות מוצגת כדעה ולא כעובדה מוגמרת, יכולים לגרום לדברים מסוימים לא להיחשב כלשון הרע.

התבטאות מסוימת תחשב לשון הרע אם הציבור רואה אותו ככזו. זה בעיקר קורה כשעניין מסוים מוצג כעובדה אובייקטיבית, והציבור נוטה להאמין לו. זאת בניגוד לדעה סובייקטיבית. גם אז, חשוב להבחין בין דעה של מומחה ובעל מקצוע שמביע את דעתו כעניין שבשגרה, כחלק מעבודתו לבין דעה שהושמעה בפומבי במטרה לבזות, להשפיל ולגרום נזק לאדם כלשהו.
 
לשון הרע והוצאת דיבה